<h1>ספר התרומות שער מ"ה</h1>
<h2>דף מח:</h2>
גם יש דרך אחרת שאינו משמט והוא אם מסר שטר חובו לג' הנקראים ב"ד ואמר להן רבותי אתם תגבו לי חוב זה אינו משמט. וכדתנן [שביעית פ"י מ"ב] המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אינו משמט. וכן ב"ד שגמרו את הדין וכתבו איש פלוני חייב לאיש פלוני ליתן לו כך וכך אינו משמט, שזה כגבוי הוא וכאלו בא לידו ואינו כמלוה. וכדגרסינן בשביעית [שם] כל מעשה ב"ד אינן משמיטין. ונ"ל שהמוסר שטרו לב"ד אינו כענין הפרוזבול, כי הפרוזבול אינו מועיל אלא בחוצה לארץ ואינו בא אלא בב"ד חשוב, (וכדלעיל) [כדלקמן דין ט"ז], וזה דבר חזק יותר ממנו. וראיה לדבר ששניהם נשנו במשנה במסכת שביעית מוסר שטרות לב"ד ופרוזבול לבד. ואע"ג דכתב [בפרוזבול] מוסרני לכם, כך היה אומר אבל לא היה מוסר. וזהו מה שהקל ר"ג. אבל מסר [שטרו] חזק ומועיל יותר מפרוזבול, ויכול להיות אף בהדיוטות הואיל ויהיו ג' בני אדם. כך נראה לי באמת. גם יש דרך אחרת שאינו משמט והוא אם הלוהו ותבעו וכפר בו והגיע שמטה והוא בכפירתו, והודה אחר שעברה שביעית או שבאו עליו עדים אחר השביעית, אין השביעית משמטת. וכן פסק הר"מ ז"ל [שמטה פ"ט ה"ח]. וראייתו מן הירושלמי בפרק הניזקין [ה"א] מלוה שנעשת כפרנית אינה משמטת, כפרנית שנעשת מלוה נשמטת. וכך פירושו, אם הלוה לו קודם שביעית וכפר לו ועמד בכפירתו בסוף שביעית ולאחר [שביעית] הודה לו או שבאו עדים אינה משמטת, דלא קרינא ביה לא יגוש, אבל אם מתחלה כפר והודה לו בשביעית קודם סוף אלול נשמטת, דקרינן ביה לא יגוש. ויש קצת ראיה מן הבבלי דגרסינן [שבועות רפ"ו] והשביעית משמטת את השבועה. וזהו הטעם שהשביעית משמטת את השבועה וכדכתבינן וזה דבר השמטה שמוט אפילו דבור משמט. ועוד דכתיב לא יגוש ודרשינן לא לשלם ולא לישבע. ויש שהקשה פשיטא שהשבועה נשמטת, שהרי עיקר החוב הוא נשמט ותו ליכא שבועה, דהא אפילו הודה נמי פטור, דשביעית משמטת. ולא מצינן למימר דאיירי בשבועת השותפים, דכה"ג שבועה אינה משמטת, דכל שהחוב משמט משמט את השבועה, ובשיתוף שאינו משמט שביעית גם השבועה אינה משמט. ולפיכך יש לתרץ דלעולם בשבועה של עסקי חוב קא מיירי, ודקא קשיא לך הרי השמיט החוב, הא קמ"ל דכיון דאם יודה לו אחר שביעית יתחייב בחובו, שהרי שביעית אינו משמט חוב שכפר בו, שהרי אינו ביגוש, אפילו הכי השבועה משמטת השביעית. וכן יש דברים אחרים שאינה משמטת כגון הקפת חנות ושכר שכיר. כדתנן [שביעית פ"י מ"א] הקפת חנות אינה משמטת ואם עשאה מלוה משמט, שכר שכיר אינו משמט ואם עשאו מלוה הרי זו משמט. וכן האונס והמפתה ומוציא שם רע אינם נשמטים ואם זקפן במלוה נשמטים. ומאימתי נזקפין במלוה משעת העמדה בדין, וכדאיתא בגיטין פרק שני [י"ח ע"א]. וכן כתובת אשה אינה נשמטת אם גרשה קודם השמיטה. ואם פגמה אותה או זקפתה עליו במלוה הרי זו נשמטת. והכי איתא בגיטין פרק שני [י"ח ע"א] בפלוגתא דרב ושמואל. וקי"ל כשמואל. וכן תלמידי חכמים שהלוו זה לזה ומסר דבריו המלוה לתלמידים ואמר מוסרני לכם כל חוב שיש לו שאגבנו כל זמן שארצה אין צריך פרוזבול אחר מפני שהם יודעים ששמטת כספים בזמן הזה אינו אלא מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחית וכדגרסינן בפרק השולח [גיטין ל"ז ע"א] רבנן דבי רב אשי מסרי מלייהו להדדי רבי יונתן מסר מיליה לרבי חייא בר אבא, אמר ליה צריכנא מידי אחרינא, א"ל לא צריכת. אלמא שאין צריכין פרוזבול ואף לא שימסור את שטרו להם אלא במסירת הדברים די להם. וכן פסק הר"מ ז"ל [שמו"י פ"ט הכ"ז]. גם יש שבועות שאין השמטה משמטת אע"פ שמשמטת אף השבועה, כגון שבועת הדיינין וכל כיוצא בה מדברים [שאני] יודע בהם עסקים של מלוה שהשביעית משמטת, אבל שבועת השומרין והשותפין וכיוצא בהם שאף אם יודה בהם משלם ולא תשמטם שביעית שהרי אינן עסקים של מלוה, הרי זה נשבע אף אחר השמטה. וכן פסק הר"מ במז"ל.
<h2>דף סז:</h2>
גם יש דרך אחרת שאינו משמט והוא אם מסר שטר חובו לג' הנקראים ב"ד ואמר להן רבותי אתם תגבו לי חוב זה אינו משמט. וכדתנן [שביעית פ"י מ"ב] המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אינו משמט. וכן ב"ד שגמרו את הדין וכתבו איש פלוני חייב לאיש פלוני ליתן לו כך וכך אינו משמט, שזה כגבוי הוא וכאלו בא לידו ואינו כמלוה. וכדגרסינן בשביעית [שם] כל מעשה ב"ד אינן משמיטין. ונ"ל שהמוסר שטרו לב"ד אינו כענין הפרוזבול, כי הפרוזבול אינו מועיל אלא בחוצה לארץ ואינו בא אלא בב"ד חשוב, (וכדלעיל) [כדלקמן דין ט"ז], וזה דבר חזק יותר ממנו. וראיה לדבר ששניהם נשנו במשנה במסכת שביעית מוסר שטרות לב"ד ופרוזבול לבד. ואע"ג דכתב [בפרוזבול] מוסרני לכם, כך היה אומר אבל לא היה מוסר. וזהו מה שהקל ר"ג. אבל מסר [שטרו] חזק ומועיל יותר מפרוזבול, ויכול להיות אף בהדיוטות הואיל ויהיו ג' בני אדם. כך נראה לי באמת. גם יש דרך אחרת שאינו משמט והוא אם הלוהו ותבעו וכפר בו והגיע שמטה והוא בכפירתו, והודה אחר שעברה שביעית או שבאו עליו עדים אחר השביעית, אין השביעית משמטת. וכן פסק הר"מ ז"ל [שמטה פ"ט ה"ח]. וראייתו מן הירושלמי בפרק הניזקין [ה"א] מלוה שנעשת כפרנית אינה משמטת, כפרנית שנעשת מלוה נשמטת. וכך פירושו, אם הלוה לו קודם שביעית וכפר לו ועמד בכפירתו בסוף שביעית ולאחר [שביעית] הודה לו או שבאו עדים אינה משמטת, דלא קרינא ביה לא יגוש, אבל אם מתחלה כפר והודה לו בשביעית קודם סוף אלול נשמטת, דקרינן ביה לא יגוש. ויש קצת ראיה מן הבבלי דגרסינן [שבועות רפ"ו] והשביעית משמטת את השבועה. וזהו הטעם שהשביעית משמטת את השבועה וכדכתבינן וזה דבר השמטה שמוט אפילו דבור משמט. ועוד דכתיב לא יגוש ודרשינן לא לשלם ולא לישבע. ויש שהקשה פשיטא שהשבועה נשמטת, שהרי עיקר החוב הוא נשמט ותו ליכא שבועה, דהא אפילו הודה נמי פטור, דשביעית משמטת. ולא מצינן למימר דאיירי בשבועת השותפים, דכה"ג שבועה אינה משמטת, דכל שהחוב משמט משמט את השבועה, ובשיתוף שאינו משמט שביעית גם השבועה אינה משמט. ולפיכך יש לתרץ דלעולם בשבועה של עסקי חוב קא מיירי, ודקא קשיא לך הרי השמיט החוב, הא קמ"ל דכיון דאם יודה לו אחר שביעית יתחייב בחובו, שהרי שביעית אינו משמט חוב שכפר בו, שהרי אינו ביגוש, אפילו הכי השבועה משמטת השביעית. וכן יש דברים אחרים שאינה משמטת כגון הקפת חנות ושכר שכיר. כדתנן [שביעית פ"י מ"א] הקפת חנות אינה משמטת ואם עשאה מלוה משמט, שכר שכיר אינו משמט ואם עשאו מלוה הרי זו משמט. וכן האונס והמפתה ומוציא שם רע אינם נשמטים ואם זקפן במלוה נשמטים. ומאימתי נזקפין במלוה משעת העמדה בדין, וכדאיתא בגיטין פרק שני [י"ח ע"א]. וכן כתובת אשה אינה נשמטת אם גרשה קודם השמיטה. ואם פגמה אותה או זקפתה עליו במלוה הרי זו נשמטת. והכי איתא בגיטין פרק שני [י"ח ע"א] בפלוגתא דרב ושמואל. וקי"ל כשמואל. וכן תלמידי חכמים שהלוו זה לזה ומסר דבריו המלוה לתלמידים ואמר מוסרני לכם כל חוב שיש לו שאגבנו כל זמן שארצה אין צריך פרוזבול אחר מפני שהם יודעים ששמטת כספים בזמן הזה אינו אלא מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחית וכדגרסינן בפרק השולח [גיטין ל"ז ע"א] רבנן דבי רב אשי מסרי מלייהו להדדי רבי יונתן מסר מיליה לרבי חייא בר אבא, אמר ליה צריכנא מידי אחרינא, א"ל לא צריכת. אלמא שאין צריכין פרוזבול ואף לא שימסור את שטרו להם אלא במסירת הדברים די להם. וכן פסק הר"מ ז"ל [שמו"י פ"ט הכ"ז]. גם יש שבועות שאין השמטה משמטת אע"פ שמשמטת אף השבועה, כגון שבועת הדיינין וכל כיוצא בה מדברים [שאני] יודע בהם עסקים של מלוה שהשביעית משמטת, אבל שבועת השומרין והשותפין וכיוצא בהם שאף אם יודה בהם משלם ולא תשמטם שביעית שהרי אינן עסקים של מלוה, הרי זה נשבע אף אחר השמטה. וכן פסק הר"מ במז"ל.
